החלטה בתיק ב"ש 10226/07

המשפטיים.

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום על חבלה בכוונה מחמירה (עבירה על סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; התשל"ז-1977). על פי כתב האישום, ביום 16.11.07, הכה המשיב את אמאל עוויסאת (להלן - המתלונן) בראשו, בלחי ובכל חלקי גופו באמצעות מפתח צינורות.

המתלונן ניסה להימלט אך המשיב הוציא מכיסו סכין ודקר אותו בידו הימנית. המתלונן נפל על הרצפה והמשיב המשיך להכותו ואמר לו שאם לא ימות עכשיו הוא ימות בפעם הבאה. כדי להגן על עצמו, בעט המתלונן בבטנו של המשיב שנפל על הרצפה ובכך התאפשר למתלונן להימלט.

על פי כתב האישום, כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלונן חבלות בכל חלקי גופו, דימום פנימי בראש, פצע בראש שהצריך תפרים ושבר בעצם הפנים הימנית המצריך ניתוח. המתלונן אושפז בבית חולים ועתיד לשוב לשם לצורך הניתוח.

הראיות

3.         ב"כ המשיב טענה כי יש כרסום משמעותי בראיות לכאורה נגד המשיב. לטענתה, בחינת הרקע המשפחתי של המשיב והמתלונן מעלה שיש למתלונן מניע להתנקם במשיב והוא מבקש בכל דרך אפשרית להפליל אותו ואת בני משפחתו.

            ב"כ המשיב טוענת כי בהודעות שמסר המשיב קיימות סתירות מהותיות. לטענתה, למרות שהמתלונן טען שגם אביו של המשיב תקף אותו וכן אחיו של המשיב, לא הוגש נגדם כתב אישום. לטענתה, המתלונן הוא עד בעייתי ואף התביעה בחרה שלא להאמין להודעות שמסר במשטרה.

            ב"כ המשיב מוסיפה וטוענת כי המתלונן ניסה להפליל את בני המשפחה של המשיב ולא מן הנמנע כי הוא מנסה להפליל גם את המשיב.

            ב"כ המשיב טוענת כי המשיב מסר גרסה אחידה ואמינה ואף העלה טענת אליבי שלא הופרכה והקושי לבססה נבע ממקום עבודתו באתר בנייה.

4.         לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי יש בחומר הראיות כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורה מספקת להוכחת האישום נגד המשיב.

            המתלונן מסר שתי הודעות במשטרה (מיום 6.11.07 ומיום 8.11.07) בהן תאר את אירוע התקיפה. המתלונן טען כי התוקף הראשי היה המשיב וכי גם אביו של המשיב השתתף בתקיפה. המתלונן מסר כי באירוע נכח גם בחור נוסף שהוא חושב שהוא אחיו של המשיב, אך הוא אינו בטוח בהשתתפותו בתקיפה: " כי הייתי מרוכז עם איסמעיל (המשיב - י.צ.) כי הוא זה שתקף אותי אחי הרבה וחזק. אני נפצעתי בכל גופי ובראשי" (הודעה מיום 6.11.07, שורות 9-13).

            בהודעה נוספת מיום 8.11.07 שמסר המתלונן הוא חזר ותיאר בפירוט כיצד המשיב תקף אותו עם מפתח צינורות ואחר כך הוציא מכיסו סכין ודקר אותו. לדבריו הוא נפל על הרצפה והמשיב המשיך להכותו ולאיים עליו. אשר לאביו של המשיב, המתלונן סיפר כי כאשר קיבל את המכה מאחור הוא ראה מישהו הדומה לאביו של המשיב וכן ראה מישהו הדומה מאוד לאחיו של המשיב (הודעה מיום 8.11.07, שורות 12-7).

5.         עדותו של המתלונן על מעשי האלימות שהפעיל נגדו המשיב היתה ברורה ובחומר הראיות קיימות לעדותו תמיכות נוספות. לעומת זאת העדות שמסר המתלונן בנוגע להשתתפות אביו של המשיב או אחיו של המשיב לא היתה חד משמעית. לפיכך, לאחר שהאב והאח מסרו אליבי שבשלב זה לא הופרך, החליטה התביעה שלא להגיש נגדם כתב אישום אלא רק נגד המשיב.

6.         תמיכה בעדות המתלונן ניתן למצוא דווקא בעדות אביו של המשיב שהעיד כי בנו סיפר לו ביום האירוע כי הוא רב עם המתלונן בשעות הבוקר (הודעה מיום 6.11.07, שורות 1-3,  23-24).

            תמיכה מסוימת נוספת ניתן למצוא בעדות המשיב עצמו ממנה ניתן ללמוד כי היתה "עטווה" (מעין "סולחה") עם משפחת המתלונן וכי הם שילמו להם כסף (הודעה מיום 9.11.07, שורות 29-31).

            זאת ועוד, המשיב טען כי בשעת האירוע היה בעבודה, אולם גואל אשורי, מי שאחראי עליו בעבודה, נחקר וסיפר כי אינו יכול לאשר מתי הוא הגיע לעבודה באותו יום.

7.         הלכה היא כי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט את מכלול חומר הראיות שבתיק החקירה "על פניו" והשאלה העומדת לדיון הינה אם ממכלול חומר זה ניתן יהיה להציג, בסוף ההליך השיפוטי, תשתית עובדתית מרשיעה והאם קיים סיכוי סביר שמחומר החקירה יגובשו בסוף המשפט ראיות המבססות את אשמת הנאשם. בשלב זה של הדיון בית המשפט אינו נדרש להכריע  בשאלות של אמינות ומשקל ואלה ייבחנו ויוכרעו על ידי בית משפט לאחר שישמע את העדים ולאחר עמידה במבחן החקירה הנגדית.